למה רשת באנים גלובלית
רוב הצ'יטרים לא עוצרים אחרי הבאן הראשון. הם קונים חשבון חדש או מחליפים מזהים וממשיכים. רשימת באנים לכל שרת בנפרד תופסת אותם פעם אחת. רשת באנים גלובלית תופסת אותם בכל מקום. הכלכלה משתנה: במקום “באן אחד עולה לי שרת אחד”, פגיעה במסד הבאנים הגלובלי אומרת “באן אחד עולה לי גישה לכל קהילה מוגנת ב-Raven שהייתי עובר אליה”. זה משנה את השאלה אם שווה בכלל לקנות תפריט ב-$30.
איך באנים נכנסים לרשת
באנים מקומיים בשרת Raven נשארים מקומיים כברירת מחדל. כדי להיכנס למסד הבאנים הגלובלי, באן צריך לעבור קידום, אוטומטית (זיהויים בדרגה 3 שתואמים חתימה בביטחון גבוה) או על ידי אדמין שבודק את הראיות בפאנל הענן ועובר את תהליך הקידום. הקידום מצרף את הראיות המקוריות (סוג הזיהוי, צילום מסך, עקבות ריצה, חותמת זמן) לרשומה הגלובלית, כדי שאדמינים אחרים יוכלו לאמת ולא רק לסמוך.
איך באנים מתפשטים
כל שרת Raven מושך מדי פרק זמן את הדלתא של מסד הבאנים הגלובלי ומצליב אותה מול ניסיונות התחברות מקומיים. כשמזהה מסומן מתחבר, השרת מפעיל את התגובה שהוגדרה (בדרך כלל קיק קשיח עם סיבה של באן גלובלי) ומציג את האירוע ביומן הפעילות החי. שרתים יכולים להגדיר ספי אמון לפיד הגלובלי (למשל לכבד רק באנים עם שני איסופי ראיות בלתי תלויים או יותר) כדי שאדמין אחד אגרסיבי מדי לא ירעיל את הרשת.
פענוח מזהים
באנים משויכים לסט המזהים החזק ביותר שזמין: טביעת אצבע חומרה, רישיון חשבון, מחלקת IP וקישור דיסקורד כשיש. צ'יטרים שמחליפים מזהה אחד עדיין מתאימים על האחרים, וזה מה שנותן לרשת את התכונה שרודפת אחריהם. לוגיקת פענוח המזהים מכבדת פרטיות: רק האשים של טביעת האצבע (ולא ערכים גולמיים) יוצאים מהשרת המקורי, ומידע אישי שראיות הבאן המקוריות לא נזקקו לו לעולם לא מופץ.
למה זה משנה לשרתים חדשים
שרת חדש לגמרי שמשתמש ב-Raven יורש שנים של באנים שנצברו כבר ביום הראשון. זו לא טענה שיווקית, זה המנגנון בפועל. כל קהילה משלמת מזינה את מסד הבאנים הגלובלי מאז שהרשת התחילה, והתקנה חדשה רואה את המזהים האלה אוטומטית. זה היתרון המעשי הכי גדול בהצטרפות לרשת במקום להריץ מוצר בודד לבד.